<h1>ארחות חיים הלכ' יום הכפורים סימנים ז'—י'</h1>
<h2>דף פ:</h2>
אכל מעט וחזר ואכל מעט וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת שלש ביצים הרי אלו מצטרפות לכשיעור ואם לאו אין מצטרפין שתה מעט וחזר ושתה וחזר ושתה אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיה רביעית מצטרפין לכשיעור ואם לאו אין מצטרפין. [פ"א ע"א] אכל אוכלין שאינן ראויין למאכל אדם כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין או ששתה משקין שאינן ראויין לשתיה כגון ציר או חומץ אע"פי שאכל ושתה מהן הרב' הרי זה פטור מן הכרת אבל מלקין אותו מכת מרדות. שתה חומץ מזוג במים חייב. הכוסס פלפלין וזנגביל יבש [ע"ב] וכיוצא בהן פטור אבל זנגביל לח חייב. אכל עלי גנפים פטור לולבי גפנים חייב ואלו הן לולבי גפנים כל שלבלבו בארץ ישראל מר"ה ועד יום הכפורים יתר על זה הרי הן כעצים ופטור וכן כל כיוצא בזה. אכל צלי במלח מצטרף [פ' ע"ב] המלח עם הבשר. ירק שע"ג ירק מצטרף מפני שמכשירי האוכל כאוכל הן חשובין. היה שבע מאכילה גסה שאכל עד שקץ במזונו ואכל יתר על שבעו פטור כמי שאכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה שאע"פי שזה היתר ראוי לרעב אינו ראוי למי ששבע כזה ולפי שמצאתי בספר המכתם שכותב שזאת השמועה בטעות סופר ברוב ספרי הזמנים ומשנה הלשון כמו שקבל מרבו ז"ל חקרתי ודרשתי ומצאתי ס' מוגה בידו מי שהגיהו מידו באלכסנדריא של מצרים מספרי כתיבת הרמב"ם ז"ל וראוי לסמוך עליו מחקתי הלשון שהעתקתי מהמכתם וכתבתי אותה כאשר היא כתובה שם לא פחות ולא יתר. כתב הר"ש ז"ל אפי' אכל אוכלין הראויין כגון שאכל בליל יום הכפורי' סמוך לתחלה הלילה שעדיין שבע ומלא מסעודת הרגל ולפי כשאכל בלילה האכילה גסה לו ואינו נהנה ממנה כלל אבל מזקת לו ולפיכך פטור עכ"ל. ונראה לומר שלא נאמר אלא לאוכל מאכלים שאינן ראויין אלא למי שהוא רעב אבל כל מי שאכל מאכלי' הראויין אפי' לשבע כגון מאכלים המבושמין המתובלין שיש בהן הנאה אף לשבע באמת יתחייב בהן אפי' אכלן על השבע כדאמרינן רווחא לבסומי שכיחא.
